Vayedaber

Simple Havroutah

Shvouoth

Daf 28b

שְׁתֵּיהֶן בְּמֵזִיד – אַכְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ וַהֲדַר אַכְלֵיהּ לְאִיסּוּרֵיהּ, מִיחַיַּיב; אַכְלֵיהּ לְאִיסּוּרֵיהּ וַהֲדַר אַכְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ, פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ – לְמַאן דְּאָמַר הַתְרָאַת סָפֵק שְׁמָהּ הַתְרָאָה, חַיָּיב; לְמַאן דְּאָמַר לָאו שְׁמָהּ הַתְרָאָה, פָּטוּר.

Traduction

In a case where he ate both of them intentionally, if he ate the loaf whose consumption was his condition and then ate the forbidden loaf, he is liable to receive lashes. If he ate the forbidden loaf and then ate the loaf whose consumption was his condition, his liability is the subject of a dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish. According to the one who says that an uncertain forewarning is deemed a valid forewarning, he is liable to receive lashes. According to the one who says that an uncertain forewarning is not deemed a valid forewarning, he is exempt. Since when he was forewarned for eating the forbidden loaf it was uncertain whether it would actually become forbidden, that forewarning is not sufficient for him to be liable to receive lashes.

Rachi non traduit

שתיהן במזיד אכליה לתנאיה והדר אכליה לאיסוריה חייב. מלקות שהרי באכילה ראשונה זכור היה שבועתו וחלה השבועה עליו לאסור בשניה וכשאכל שניה התרה בו התראת ודאי אל תאכל שהרי נשבע עליה ונאסרה:

אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש. דאפליגו בהתראת ספק בפ' קמא (דף ג:) והאי נמי התראת ספק דהתראה בשעת אכילת איסור בעינן ואין כאן אלא התראת ספק אל תאכלנה שמא תאכל את השניה ונמצאת עובר על זו למפרע ואם התרו בו בשעת אכילת השניה אל תאכל שהרי אתה עובר על הראשונה למפרע ואע''פ שהתראת ודאי היא אינה התראה שאין מלקות בא ע''י אכילה זו:

תְּלָאָן זוֹ בָּזוֹ – ''לֹא אוֹכַל זוֹ אִם אוֹכַל זוֹ'', ''לֹא אוֹכַל זוֹ אִם אוֹכַל זוֹ''; וְאָכַל זוֹ בִּזְדוֹן עַצְמָהּ וּבְשִׁגְגַת חֲבֶירְתָּהּ, וְזוֹ בִּזְדוֹן עַצְמָהּ וּבְשִׁגְגַת חֲבֶירְתָּהּ – פָּטוּר.

Traduction

If one took an oath with regard to two loaves such that he rendered them interdependent, this one on that one, saying: I will not eat that if I eat this, and: I will not eat this if I eat that, and he ate this one intentionally with regard to itself, i.e., at the time he ate it he was aware that he had taken an oath that would render it forbidden if he ate the other, but unwittingly with regard to the other, i.e., he did not remember that in eating it he rendered the second one forbidden, and then he ate that one intentionally with regard to itself but unwittingly with regard to the other, he is exempt, as both conditions were fulfilled only unintentionally.

Rachi non traduit

תלאן זו בזו. שתיהן כדמפרש ואזיל נמצאו שתיהן איסור ושתיהן תנאי:

הכי גרסינן אכל זו בזדון עצמה ובשגגת חבירתה וזו בזדון עצמה ובשגגת חבירתה פטור זו בשגגת עצמה ובזדון חבירתה וזו בשגגת עצמה ובזדון חבירתה חייב שתיהן בשוגג פטור כו':

אכל זו בזדון עצמה ובשגגת חבירתה. זכור הוא שנשבע עליה אם יאכל חבירתה אבל שכוח הוא שנשבע על חבירתה אם יאכל זו וחלה עליו שבועת עצמה שאם יאכל חבירתה יתחייב על זו למפרע אבל שבועת חבירתה לא חלה עליו שבאכילה ראשונה היו שתי השבועות ראויות לחול והרי שכוח הוא על שבועת חבירתה. זו בזדון עצמה ובשגגת חבירתה פטור בין ממלקות שניה שהוא מזיד בין מקרבן של ראשונה שעבר עליה שוגג למפרע כשאכל את השניה ממלקות השניה פטור כדפרישית שלא חלה עליו שבועה מתחלה ומקרבן של למפרע דראשונה פטור שלא היתה שגגה באכילתה ואנן שגגה באכילת איסור בעינן ואע''פ שיש שגגה כשעובר על השבועה דהיינו באכילת שניה אין מתחייב עליה קרבן שהקרבן על הראשונה בא ואותה אכילה בהיתר היתה ולא קרינא ביה תחטא בשגגה (ויקרא ה):

זוֹ בְּשִׁגְגַת עַצְמָהּ וּבְזָדוֹן חֲבֶירְתָּהּ, וְזוֹ בְּשִׁגְגַת עַצְמָהּ וּבִזְדוֹן חֲבֶירְתָּהּ – חַיָּיב.

Traduction

If he ate this one unwittingly with regard to itself, having forgotten that it would be forbidden if he ate the other, but intentionally with regard to the other, understanding that with his action he rendered the other forbidden, and that one unwittingly with regard to itself but intentionally with regard to the other, he is liable to bring offerings for unwittingly breaking his oaths, as the conditions were fulfilled intentionally and the oaths took effect.

Rachi non traduit

זו בשגגת עצמה ובזדון חבירתה כו' חייב. כשאכל ראשונה היה שכוח שנשבע עליה אם יאכל חבירתה ולגבי שבועה דידה לא קרינא ביה האדם בשבועה וכשאכל שניה אכלה בשגגת עצמה ששכח שנשבע עליה אבל זכור הוא שנשבע על ראשונה ובאכילה שניה תלאה חייב קרבן על השניה שהרי חלה שבועתו עליו מתחלתה וכשאכלה עובר על שבועתו שוגג אבל מלקות אראשונה לא שהרי מתחלה לא חלה עליו שבועה הלכך לא לקי ולא קרינא ביה אין שב מידיעתו אצל שניה לפוטרו מקרבן משום עבריין לעבור על השבועה שהרי אין מזיד זה עבירה:

שְׁתֵּיהֶן בְּשׁוֹגֵג – פָּטוּר.

Traduction

If he ate both of them unwittingly he is exempt, as both conditions were fulfilled only unintentionally.

Rachi non traduit

שתיהן בשוגג. ששתיהן הככרות בשגגת שתי השבועות פטור שהרי בשעת אכילת ראשון היו שתי השבועות ראויות לחול ובאותה שעה שכוח היה משתיהן ולא קרינא ביה האדם בשבועה:

שְׁתֵּיהֶן בְּמֵזִיד – אַשְּׁנִיָּה מִיחַיַּיב, אַרִאשׁוֹנָה פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ.

Traduction

If he ate both of them intentionally, he is liable to receive lashes for eating the second loaf, while for the first loaf his status depends on the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish with regard to an uncertain forewarning.

Rachi non traduit

אשניה מיחייב. דהתראת ודאי היא:

אראשונה. והתרו באכילתה שמא תאכל חבירתה ותתחייב על זו למפרע התראת ספק היא זו:

אָמַר רַב מָרִי, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים – נִדְרֵי זֵרוּזִין, נִדְרֵי הֲבַאי, נִדְרֵי שְׁגָגוֹת, נִדְרֵי אֳונָסִין.

Traduction

Rav Mari said: We learn in the mishna (Nedarim 20b) as well that if one takes an oath with a condition but then fulfills the condition only unwittingly, he is exempt: The Sages dissolved four types of vows without the requirement of a request to a halakhic authority: Vows of exhortation, vows of exaggeration, unwitting vows, and vows whose fulfillment is impeded by circumstances beyond one’s control.

Rachi non traduit

אף אנן נמי תנינא. כדרבא שהתולה שבועה בדבר אחר וקיים התנאי תחלה צריך שיהא זכור לשבועתו באותה שעה ואם לאו אין השבועה חלה:

נִדְרֵי שְׁגָגוֹת כֵּיצַד? ''קוּנָּם אִם אָכַלְתִּי וְאִם שָׁתִיתִי'', וְנִזְכַּר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה; ''שֶׁאֵינִי אוֹכֵל שֶׁאֵינִי שׁוֹתֶה'', שָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה – מוּתָּר. וְתָנֵי עֲלַהּ: כְּשֵׁם שֶׁנִּדְרֵי שְׁגָגוֹת מוּתָּרִין, כָּךְ שְׁבוּעוֹת שְׁגָגוֹת מוּתָּרוֹת.

Traduction

The mishna elaborates (see Nedarim 25b): Unwitting vows, how so? If one says: A certain item is forbidden to me like an offering [konam] if I ate or if I drank, and he then remembers that he ate or drank, or if one says: This loaf is konam for me if I will eat or if I will drink, and he then forgets and eats or drinks, the item is permitted. And it is taught in a baraita with regard to that mishna: Just as unwitting vows are dissolved, so are unwitting oaths dissolved, since he fulfilled the condition while lacking awareness that he was doing so.

Rachi non traduit

נדרי שגגות כיצד. קתני רישא ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין והתם מפרש להו:

קונם אם אכלתי כו'. קונם עלי דבר פלוני אם אכלתי היום והוא סבור שלא אכל ונזכר שאכל אותו הנדר בטל ומותר באותו דבר:

קונם שאני אוכל. קונם עלי דבר פלוני אם אני אוכל היום ושכח שבועתו ואכל ושתה מותר באותו דבר היינו דרבא שצריך שיהא זכור לנדר בשעת קיום התנאי:

ותני עלה כשם שנדרי שגגות מותרין כו'. והיינו כדרבא. ולא יתכן לפרש קונם שאני אוכל אלא בענין זה שתלה דבר אחר באכילה זו כדפרישית דאי מפרשת קונם שאני אוכל קונם עלי אכילה ושכח ואכל ושתה מאי מותר איכא למימר דקתני ארבעה נדרים התירו הרי כבר עבר על נדרי שוגג ואי מפרשת התירו פטרוהו מן המלקות פשיטא מי התרה בו והלא שכוח היה וכלל דבר אין מותר לשון פטור: שבועות שגגות היכי דמי לא גרסינן דההיא אם אכלתי מיפרשא בנדרים כרב כהנא ורב אסי והך דאם אני אוכל בהדיא היא אתיא כרבא: עיפא ואבימי בני רחבה דפומבדיתא היו:

Tossefoth non traduit

כשם שנדרי שגגות מותרים כן שבועות כו'. תימה דתלי כתיבא בדלא כתיבא שבועה כתיבא מדדרשינן לעיל (שבועות ד' כו.) האדם בשבועה פרט לאנוס ויש לומר משום דההיא דנדרי שגגות משנה היא בפ' ארבעה נדרים (נדרים ד' כה:) אבל גבי שבועה לא תנן בשום דוכתא וא''ת בנדרים (שם) דקאמר שבועות שגגות היכי דמי כדרב כהנא ורב אסי אמאי לא מפרש דומיא דתנן גבי נדר כגון דאמר שבועה שלא אוכל פירות הללו אם אכלתי ונזכר שאכל או אם אוכל ושכח ואכל ועוד דבההיא דרב כהנא ורב אסי לא שייך לשון מותרין דכבר יצא לו שבועת שקר ועוד תימה דלקמן בפרק שבועת העדות (שבועות ד' לא:) דדחיק לאשכוחי דקאמר לימא תנינא לדרב כהנא ורב אסי אמאי לא דייק מההיא דנדרים דשרי נדרי שגגות דאינהו גופייהו לא ילפי אלא משבועה ונראה דבנדרים ודאי המ''ל שבועות שגגות דומיא דתנא גבי נדרים אלא ניחא לאשמועינן מעשה ורבותא דאפי' עובר על שבועתו בשעה שמוציא שבועה מפיו פטור והשתא לא מצי למידק מההיא מתני' דנדרים תנינא לדרב כהנא ורב אסי דדלמא מתני' דוקא כשאינו עובר על שבועתו לאלתר דומיא דתנא גבי נדר ואם תאמר ונדרים היכי ילפינן משבועה מה לשבועה שכן אין חלה על דבר מצוה כדבר הרשות ולאו פירכא היא כדפרישית לעיל (שבועות ד' כה. ד''ה מה) דבענין שאין שבועה חלה על דבר מצוה כיוצא בו בנדר אפילו בדבר הרשות אינו חל:

שְׁבוּעוֹת שְׁגָגוֹת הֵיכִי דָּמֵי – לָאו כִּי הַאי גַּוְונָא? שְׁמַע מִינַּהּ.

Traduction

The Gemara clarifies: What are the circumstances of unwitting oaths? Is it not a case like this, where he takes an oath with a condition and then fulfills the condition of the oath unwittingly? Conclude from that mishna that there is support for Rava’s opinion.

עֵיפָא תָּנֵי שְׁבוּעוֹת בֵּי רַבָּה. פְּגַע בֵּיהּ אֲבִימִי אֲחוּהּ, אֲמַר לֵיהּ: ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי'' ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי'', מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ, הֲרֵי יָצְאָה שְׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר!

Traduction

§ It is related that the Sage Eifa learned tractate Shevuot in the academy of Rabba. His brother Avimi met him and tested him concerning the halakhot of oaths. Avimi said to him: If one says: On my oath I did not eat, and then again: On my oath I did not eat, what is the halakha? Eifa said to him: He is liable only once if he ate. Avimi said to him: You have confused the issue. Since the oaths are about the past, it is not a question of whether the second oath takes effect. Each time, a false oath was issued, and each was a separate transgression.

Rachi non traduit

אינו חייב אלא אחת. טעה לומר שזו שבועה על שבועה:

הרי יצאה שבועה לשקר. משנשבע הראשונה יצאה לשקר מפיו והלכה לה והשניה שבועה אחרת היא לעצמה ואין לך לפוטרו בשבועה לשעבר משום אין שבועה חלה על שבועה אלא בשבועה להבא שחוזר ואוסר עליו את האיסור והוה ליה נשבע לקיים את המצוה:

''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תֵּשַׁע וְעֶשֶׂר'', מַהוּ? חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ, אִי תֵּשַׁע לָא אָכֵיל, עֶשֶׂר לָא אָכֵיל!

Traduction

Avimi asked him further: If one said: On my oath I will not eat nine pieces and on my oath I will not eat ten, what is the halakha? Eifa replied: He is liable for each and every one of the oaths, as the scope of the second oath is broader than that of the first. Avimi said to him: You have confused the issue: If he may not eat nine, he may not eat ten. The oath not to eat ten cannot take effect, since it is an action already prohibited by the oath not to eat nine.

Rachi non traduit

שלא אוכל תשע ועשר. שתי שבועות היו שבועה שלא אוכל תשע תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל עשר תאנים ואכל עשר תאנים בהעלם אחד מהו טעה לומר שאין השבועה אחרונה בכלל שבועה ראשונה ואין זו שבועה חל על שבועה:

אישתבשת. דשבועה על שבועה היא שהנשבע שלא יאכל תשע נשבע על עשר דכל כמה דלא אכיל תשע לא אתי לכלל עשר:

''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל עֶשֶׂר וָתֵשַׁע'', מַהוּ? אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ, עֶשֶׂר הוּא דְּלָא אָכֵיל, הָא תֵּשַׁע מִיהָא אָכֵיל!

Traduction

Avimi asked him further: If one said: On my oath I will not eat ten and on my oath I will not eat nine, what is the halakha? Eifa replied: He is liable for only one oath. Avimi said to him: You have confused the issue. According to the first oath, it is ten that he may not eat, but he may still eat nine, so the second oath takes effect, in that it prohibits him from eating nine.

Rachi non traduit

אינו חייב אלא אחת. טעה לומר ששבועת תשע בכלל עשר לפי שיש בכלל עשר תשע:

הא תשע מיהא אכיל. ולא נאסרו עליו תשע בראשונה וכי אכיל תשע מיחייב משום שבועה אחרונה וכשהשלימן לעשר עבר על הראשונה:

אָמַר אַבָּיֵי: זִימְנִין דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ לְהָא דְּעֵיפָא, כִּדְמָר. דְּאָמַר רַבָּה: ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּאֵנִים וַעֲנָבִים'', וְחָזַר וְאָמַר: ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תְּאֵנִים'';

Traduction

Abaye said: There are times when you find that the ruling of Eifa with regard to an oath not to eat ten followed by an oath not to eat nine applies, as in the case mentioned by the Master. As Rabba says: In the case of one who says: On my oath I will not eat figs and grapes together, and then says: On my oath I will not eat figs,

Rachi non traduit

זימנין דמשכחת לה דעיפא. דשבועה שלא אוכל עשר ותשע ואכל עשר דאינו חייב אלא אחת:

כדמר. רבה דאמר מר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים יחד ביום אחד אבל תאנים לחודייהו אוכל וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים ואי הוה אוכל תאנים וענבים ביום אחד היה מיחייב תרתי דכי אכל תאנים מיחייב אשבועה בתרא וכי הדר משלים לה בענבים מיחייב אקמייתא:

Tossefoth non traduit

שבועה שלא אוכל תאנים וענבים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים כו'. זו היא גי' הקונט' ובספרים היה כתוב איפכא שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ונראה דמחקה בקונט' משום דקשיא ליה דאי תאנים וענבים כל חד וחד לחודיה קאמר לא הוו ענבים חצי שיעור ואי בשניהם בבת אחת אין השבועה שניה חלה כלל מידי דהוה אתשע וי' דאי תאנים לא אכיל תאנים וענבים נמי לא אכיל והוי כבר מושבע ועומד מיהו הוה מצי לפרושי בנשבע על חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה אבל אי אפשר לומר כן דהך מילתא דרבה איתא בפ''ב דנדרים (ד' יז:) ומוכח כולה סוגיא כמו שכתוב בספרים ולא כגי' הקונטרס ומשמע נמי דאיירי בנשבע שלא יאכל שניהם מכל אחד שיעור שלם דמפרש טעמא מגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים ואי בחצי שיעור בהא אין שייך מגו דלא הוי כלל מושבע ועומד וצריך לחלק ע''כ בין הך לההיא דט' וי' דהתם איכא איסור שבועה. בכל י' וכל ט' שיאכל מהנך עשר קאי באיסור שבועה אבל הכא לא היה איסור שבועה בתחלה כלל על ענבים ושייך כאן מגו וה''ה נמי אי אמר שבועה שלא אוכל ט' אלו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל עשר דחיילא שבועה שניה על ידי מגו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source